עוד חודש וחצי נפתחת בגלריה
ארטמיסיה, תערוכה בשם "מולטיפוקל", שאני משתתפת בה בשבוע האיור של תל
אביב. לא רק משתתפת, גם מנהלת אותה מבחינה אמנותית וגם יזמתי אותה יחד עם המאיירת
המוכשרת והמקסימה נועה ויכנסקי. זה מרגש מאוד, ועדיין לא נתפס, אבל זה קורה. אז
מאיפה להתחיל?....מהשם של התערוכה? מהבחירה להשתתף בתערוכה בשבוע האיור השנה? (שנה
שנייה ברציפות) מהמורכבות של הפקת תערוכה בתפקיד של ניהול אמנותי?...יש המון
אפשרויות להתחלה. אז אתחיל ממה שנראה לי נכון היום להתחיל בו. כבר בינואר השנה היו
לי מחשבות להשתתף בשבוע האיור, עדיין לא ידעתי באיזה הקשר, באיזה מיקום, ועם מי,
היו המון סיבות בעד וגם כמה נגד. דייב יעקב חברי הטוב והנפלא (שהוא מאייר מוכשר
בטירוף, יזם ומפיק תערוכות וקסם מהלך בפני עצמו) היה המדרבן. מדי כמה זמן היה חוזר
ומעלה את הרעיון להשתתפות, אני כהרגלי, המשכתי להתלבט, וכך זה נמשך. זו היתה שנה
מלאת תהפוכות, שיטפונות (ממשיים) בדירה שגרתי בה, הרס ציוד אישי, עבודות וחומרים,
וצורך להתנייד במהירות לדירה חדשה ומיקום חדש. כל זה השכיח ממני את ההשתתפות בשבוע
האיור, וגרם לזה להיות במקום די זניח בסדר העדיפויות שלי. והנה הגיע הדדליין של
ההרשמה לתערוכה, בסוף מאי ולא היה לי עדיין רעיון, והחלטתי לוותר על ההשתתפות, גם
כי עדיין לא הייתי סגורה על רעיון, וההתלבטויות האינסופיות גרמו לי להבין שאולי
עדיף לוותר השנה, ולנסות בשנה הבאה להתגבש יותר מוקדם, ולקוות שהחיים לא יזמנו לי
יותר מדי אתגרים פיזיים להתמודד איתם.
אז אחרי שכבר ויתרתי, והתעצבתי, והשלמתי עם ההחלטה, פתאום נפתחה אפשרות חדשה. תאריך ההשתתפות הוארך, ודייב, שלא איבד תקווה לאורך כל הדרך, הציע לי להתחבר לנועה ויכנסקי המוכשרת, אותה הכיר לטובה, במסגרת עבודתו כמפיק הביתן הישראלי (שהיה מדהים השנה!), ביריד המאיירים בבלוניה. אז התחלתי לעבוד על רעיון התערוכה עם נועה. החלטנו שנעסוק באגדות, אבל באופן כזה שעוד לא ראינו. רצינו ליצור חוויה שונה של מפגש עם טקסט ואיור. אז רעיון נולד, עכשיו היה צריך למצוא מקום להציג. גם נועה וגם אני היינו למודות ניסיון משנה שעברה, של השתתפות בתערוכות בחללים לא ייעודיים, שהוסבו לתצוגה, והתנאים בהם היו מאוד לא פשוטים, בלשון המעטה.
במקביל, פנו אליי מגלריה ארטמיסיה, גלריה שמציגה אמניות נשים בלבד, בפלורנטין, ת"א. לימור שביט זוהר, בעלת הגלריה ביקשה שאביא עבודות שלי למכירה בגלריה, וכשהגעתי עם העבודות, בלי לחשוב פעמיים, שאלתי אותה אם יתאים לה שאציג שם בשבוע האיור תערוכה קבוצתית עם עוד מאיירות. לימור התלהבה מאוד מהרעיון, ופתאום הדברים התחברו. הכל התחיל לזרום ולהתקדם מהר, והרגשתי ברת מזל אחרי תקופה ארוכה ומבאסת, שבה דברים לא הסתדרו, פתאום דברים התחילו להתחבר.
נועה ואני עבדנו על חיפוש טקסט, סיפור של האגדה שעליה נעבוד נועה הכירה לי את הספר The Turnip Princess and Other Newly Discvered Fairy Tales(נסיכת הלפת ואגדות חדשות אחרות שהתגלו) ספר סיפורי אגדות חדשות ולא מוכרות מבווריה (אזור בגרמניה), שנאספו ע"י Franz Xaver von Schonwerth (פרנץ קסאבר וון שונוורת'). הספר עדיין לא תורגם לעברית. זה כמובן נשמע לי נפלא ומעורר סקרנות, ומיד צללתי בתוך הסיפורים, חוויה מהנה ומומלצת. בגלל שהיה לחץ של זמן לא הצלחתי לקרוא את הכל, סימנתי לי כמה אגדות שנראו לי מעניינות, ושלחתי אפשרויות לנועה. החלטנו, שהתערוכה תאפשר לכל מאיירת שתשתתף לבחור את הסיפור שתרצה לספר, כלומר, לבחור דמות, כל דמות שהיא מתחברת אליה בתוך הסיפור, ודרכה לאייר את הסיפור. היה לנו חשוב למצוא סיפור שיהיו בו מספיק דמויות, שיאפשרו את הבחירה של זוויות הראייה המרובות שרצינו להעביר. אחרי התלבטויות נבחר הסיפור The Red Silk Ribbon (סרט המשי האדום), שתקציר שלו יעלה כאן בהמשך. ויצאנו לדרך.
היה לי חשוב שישתתפו בתערוכה מאיירות שיהיה לי נעים לעבוד במחיצתן, ושאני יכולה לסמוך עליהן, בעיקר בשל לוח הזמנים הצפוף. גם כאן דברים השתנו במהלך הדרך, התחלנו חמש, נשארנו שלוש, ואז צמחנו להיות שש מאיירות ושתי אמניות שהצטרפו אלינו. מה שהיה חשוב כדי להתחיל את תהליך העבודה, שכל מאיירת תקרא את הסיפור, ותראה לאיזו דמות היא מתחברת, כדי שתוכל לצאת לדרך, ולחפש איך היא מאיירת את הסיפור מהזווית שהיא בחרה.
אז יש אגדה, יש מאיירות, והיה צריך לבחור שם לתערוכה. התלבטתי בין כמה אפשרויות, ובסוף בחרתי בשם מולטיפוקל (Multifocal) כן, כמו המשקפיים המולטיפוקליות J. מאחר ואני חושבת שהוא מעביר, את הרעיון של שינוי הפוקוס בסיפור, ועל כך שכל אחת מהמאיירות בוחרת לשים את הפוקוס שלה על דמות אחרת, ונותנת לה מקום, שבסיפור המקורי לא היה בהכרח קיים. כל מאיירת יוצרת פרשנות אישית לאותו סיפור, בשפה האישית שלה, מתוך החוויות שעיצבו אותה כאישה וכמאיירת, ומעבירה את סיפור האגדה דרך עיניה של הדמות שבחרה. הכוונה שעומדת מאחורי הרעיון של התערוכה, היא לאפשר למבקרים בתערוכה לחוות חוויה חושית של מורכבות הסיפור, להעלות לדיון את משמעות התפישה של אמת אחת ואבסולוטית מול נקודות מבט שונות, לשאול שאלות לגבי ניכוס הסיפור לדמויות מסוימות לעומת דמויות אחרות, שאלות לגבי מיהו הגיבור או הגיבורה של הסיפור, לגבי דיכוטומיה של טוב ורע, המשמעות של כל דמות בתוך המכלול של הסיפור ועוד.
על בחירת דמות, חיפוש
השראה לדמויות ועוד בהמשך.
