באגדה אין אזכור לשמות של בנות המלך. מחשבה זו מקוננת בי לאורך תכנון שאר הסקיצות כאשר אני מביטה במערכת היחסים של האחיות בעצם בעלת אותו המראה. הן מראה אחת לשנייה. האם הגורל אותו גורל?
שרבטתי לעצמי את הדמות, אצלי הן שתיים, בנות המלך, אחיות הנסיכה המרכזית. תליתי את הסקיצה מולי והיא מהווה לי השראה להמשך היצירה.
הסצנה הראשונה שהעליתי על נייר דווקא בין הסצנות האחרונות באגדה, הינו הרגע שבו הנסיכה מתאחדת עם אהובה, לוקאס. הרגש שעולה מהרגע הזה כל כך עצום בעיקר בגלל הספק של הנסיכה פן תראה את אהובה שוב. הרגע הזה מתרחש מיד לאחר שבתולת הים שולפת את לוקאס בדמות האדם מן המים והוא מנצל את רגע הניתוק והופך לבז, מתרחק מבתולת הים וכעט חופשי להיות עם אהובתו.
אני רואה רגע כזה חוזר על עצמו באגדה מאחר והמערכת היחסים בין הנסיכה ללוקאס חווה פירוד ואיחוד מספר פעמים לאורך האגדה.
לפני שהספקתי לתאר לעצמי את שאר הסצנות עד הסוף. נתתי לאצבעות שלי להחליט במקומי ומיד ניגשתי לניסוי הטכניקה על האיור הראשון.
מאחר ויש לי חיבה עזה לחומרי גלם מכל הסוגים כלה בחומרי גלם ממוחזרים ושאריות. ברגע שאני נתקלת בהם אני מיד מעלה בראשי רעיונות איך אוכל לפסל, ללטש, לעבד, לחבר, לקפל, לתפור, לסובב, לסחוט, לגרוע ולהפוך אותם למשהו אחר וליצור איתם דברים.
נזכרתי בלוחות העץ שהמתינו בארגז קרטון בביתי וחיכו להתערבות כפיים. מיד ניגשתי למלאכת חיתוך בעץ. הניסוי הראשון זכה לבדיקה מעמיקה. כמו כן ביצעתי הדפסת בלט על לוח העץ. אבל משהו הרגיש לי לא מדויק. ראשית החיתוך בעץ היה נוקשה מהרגיל ואז הבנתי שהעץ יבש מדי ולאו דווקא נכון עבור חיתוך וגילוף בעץ.
בכל זאת סיימתי את הגילוף והדפסתי בהדפסה הידנית. דרך ההדפסה הבנתי שהתוצאה לא משקפת את מה שדמיינתי לעצמיי כשליבי החסיר פעימה מהאיחוד של שתי הדמויות האלה. חיפשתי משהו רך יותר גם באיור עצמו וגם בטכניקה.
שמחתי מאוד שעליתי על התגלית המרהיבה. לקחתי על עצמי אתגר ויצאתי למסע חיתוך הלינוליאום. הרגשתי שהטכניקה הזו מתאימה לי מאוד בנקודת הזמן הזו. החומר הרך יותר מעץ מאפשר לי להשתולל.
בזכות הלקחים מהניסוי הראשון צללתי אל תוך הסצנה מחדש ומצאתי את עצמי מספרת דרך הידיים את מה שהראש והלב התלהבו כל כך לספר. איירתי מחדש את המפגש ביניהם. כעת חשתי שלווה.
בשביל לעבוד בטכניקה הזו חשוב להבין שלכל קו יש משמעות, לאופן שבו הוא מתמזג עם קו אחר. כמו כן הקווים הופכים להיות צורה בפני עצמה. החללים בעלי משמעות. הרקע אינו רקע מנותק הוא אינטגרל מהותי בעבודה.
תהליך החיתוך בלינוליאום ארוך, מצריך הפעלה של כוח, תנועות יד חופשיות ועם זאת איתנות על גבי הלוח כדי להבטיח גילוף יציב תוך כדי התנועה שלי.
תמונה מהרשת
בתחילה נעזרתי בנייר קופי (מהסוג הישן שאין עליו לוגו של החברה שמייצרת אותם). העברתי את האיור על לוח הלינוליאום. אחר כך המשכתי בטכניקת 'עשה זאת בעצמך'. הפכתי את הסקיצה המאוירת ומלאתי בתנועה חופשית את הצד האחורי של הדף בגרפיט של עפרון. הפכתי חזרה ועברתי על הקווים על גבי הסקיצה. תהליך ההעתקה היה מוצלח בעיני.
נעזרתי בטוש שחור כדי לסמן לי את האזורים שיקבלו את הצבע. בניסיון לחזות את התוצאה של ההדפס מגריעת הלינוליאום.
כל מה שנגרע מלוח הלינוליאום אינו נצמד לצבע שמניחים על הלוח ומבצעים עליו הדפסה. כל האזורים שפני השטח שלהם שטוחים ולא נגרע מהם דבר הם אלה שהצבע שנניח עליהם יישאר ויועתק על גבי הנייר.
שלב ההדפסה הידנית כרוך בהרבה סבלנות. עבודה עם הצבע מחייבת סביבת עבודה נקייה ומאורגנת נכון לתהליך של ההדפסה. מין בית חרושת קטן אשר מצריך לעבור כל שלב בהקפדה בדרך לתוצר הסופי.
מערבבים את הצבע על לוח זכוכית או פרספקס. מגלגלים את הגלגלת בצבע המתאים ליצירת שכבה אחידה של צבע על הגלגלת. לאחר שמעבירים את הגלגלת עם הצבע על גבי הלוח, מניחים את הנייר בצורה עדינה על משטח הלינוליאום ומבצעים הדפסה. באמצעות כף עץ מהדקים את הדף למשטח, יוצרים לחץ עדין ושווה במרקם במקומות שבהם הדף פוגש את פני שטח הלינוליאום. במקרה שלי השתמשתי גם בכף מתכת מה שנתן תוצאה טובה לדעתי.
קשרתי חבלים לאורך קירות הבית ותליתי את העבודות לייבוש. (הדגלונים תמיד היו שם)
דרושים מספר ניסיונות כדי להעביר את הצבע בצורה מלאה ועשירה למרקם של הנייר. אחרי מספר ניסיונות כשנוחלים הצלחה. זו התרגשות גדולה שאין לתאר.
