המשך עבודה - עדי יוחליס

אחרי שהיו לי את הדמויות העיקריות, יכולתי לבנות את הקומפוזיציות לסצנות שבחרתי. בחרתי לצייר את האגדה מנקודת הראות של הנסיכה האמצעית, מתוך ניסיון להעביר את החוויה של זווית הראייה שלה, לא רק מבחינה רעיונית, אלא גם מבחינה פיזית. הנסיכה מופיעה דרך השתקפויות שונות: דרך אחיותיה שזהות לה במראן, בהשתקפות במראה, דרך איברי גופה וכו'. 

ההנחיה (שלי) למאיירות המשתתפות בתערוכה, הייתה לבחור חמש סצנות ולאייר אותן. אני לא הצלחתי להצטמצם לחמש, ובחרתי שבע, כולן נראו לי חשובות כדי להעביר את הסיפור של הנסיכה. החלטתי, שאעשה בטוח חמש, ואם אספיק לעמוד בלוח הזמנים שהקצבתי לכולן, אנסה להגיע לשבע עבודות. הסקיצות מצוירות בצורה מהירה, ומטרתן בעיקר להיות תרגום של כל מה שמתרוצץ לי בראש, ולנסות לתפוס אותו בדימוי על הנייר ולבדוק את הקומפוזיציה.

במקביל חשבתי גם על הצבעוניות והחומריות שאעבוד בה. אני מציירת באופן ידני (עדיין לא רכשתי לי כלי ציור דיגיטליים, אם מתוך חשש או אהבה לעבודה עם חומרים, אולי בעתיד זה יקרה), ובדר"כ בצבעי עפרון. בעקבות עבודות מרהיבות וצבעוניות שנעשו עם תלמידי א-ב במסגרת ביה"ס בו אני מלמדת בצבעי פנדה על בריסטול שחור בגודל של חצי גליון (50X70), החלטתי להתנסות בעבודות בפרויקט הזה בציור בגודל כזה על רקע שחור, אבל במקום צבעי פנדה (או פסטל שמן) עבדתי בעפרונות שמן, בעלי פיגמנט עשיר ועז.

                                                עבודות התלמידים - השראה חומרית

בחיפוש אחר צבעוניות שתנחה אותי, נתקלתי בצילומי גחליליות ביפן, הצילומים שבו את ליבי והיו קסומים בעיניי. הם התחברו לתחושה שלי, כשקראתי את האגדה סרט המשי האדום, של התרחשויות שקורות במרחבים קסומים ואפלים, סצנות ליליות וחשוכות.

אז סקיצות יש, בחירת צבעוניות יש, בחירה בטכניקה יש, אפשר לצאת לדרך ולעבוד.

על התחלת העבודה על התערוכה אפשר לקרוא כאן, על תמצית הרעיון של התערוכה אפשר לקרוא כאן.

המשך תהליך העבודה של יוליה אגרונוב

אני בוחרת להתבונן על האגדה ״סרט המשי האדום״ מנקודת מבטן של אחיות הנסיכה. איך היחסים ביניהן מושפעים מההתרחשויות בסיפור.

עולות בי שאלות על ההרכב המשפחתי של דמויות המפתח בסיפורי אגדות. שלוש בנות לאב נראה כמוטיב חוזר כאשר בת אחת זוכה להתייחסות יתרה.

הסיפור מציג את אחיות הנסיכה בתפקיד הניצבות. במטרה (סמויה) להבליט את הנסיכה, האחות האמצעית אשר זוכה לתהילה ובעיקר לבחירת ליבו של אביה, המלך.

אני מנסה לפענח את רגשותיהן אחת לשנייה בנקודת זמן שהסיפור ממצב אותן. האם הקרבה ביניהן נחלשת או שמא מתחזקת?

האם מאורע הרה גורל יכול לערער את הקשר הרגשי שיש בין האחיות.

הופעת האחיות בסיפור מתרחשת באזכור רגעי, הן מופיעות בכמה סצינות ונעלמות. בדיוק מהרגע שהן הופיעו ולמרות שאינן מוזכרות בסוף, הן נמצאות בכל רגע שנוכחת הנסיכה האמצעית ועדות לסופו של הסיפור. המפתיע?

לעיתים ההשראה לאיורים מגיעה ממקורות ויזואליים, מוזיקליים ובעיקר מחוויות היום יום.

לאחרונה נחשפתי לספר ייחודי  המגולל את התפתחות שטיחי קווקז ממקורות איראן, פרס והסביבה. איך דגמי השריגים הפכו לצורות גאומטריות וקיבלו ביטוי אמנותי, גרפי וציורי על גבי האריגים. 

עולם ומלואו נפתח עם פריסת השטיח על הרצפה. לרב עדות הקווקז לפי אזור גאוגרפי נהגו לתלות לראווה שטיחים שנארגו. שטיחים ארוגים מתקיימים כיצירת אמנות בעלת עצמה וראויים גם לתלייה על הקיר.

(שטיחים קווקזיים)

הטקסטורות האותנטיות מהוות לי השראה לעיצוב הדמויות, האווירה והסביבה שבה הכל מתרחש.

                                                                  שטיח קווקזי

שטיח פרסי

כל זה ועוד מקשרים אותי לטכניקה מאוד מפתיעה שבחרתי לעבוד בה בשונה לססגוניות של השטיחים. 

העושר של הטכניקה והמונוטוניות מצליחים להביא רגש ולהפתיע אותי בכל תהליך היצירה.
אני נהנית לתרגם את הצבעוניות העזה לפלטה מונוכרומטית ולהביא את עצמי לחופש ביטוי ותנועת יד אקספרסיבית. 

את התהליך שלי מלווה אותי מוזיקה מכל העולם בעיקר כלים אותנטיים שאני רוצה לשתף אתכם.

על התחלת העבודה של יוליה אפשר לקרוא כאן

התחלת העבודה של נועה ויכנסקי

את נועה ויכנסקי המוכשרת פגשתי כמה פעמים בשנה שעברה בהזדמנויות שונות, לצערי, לא הצלחתי להגיע לתערוכה שאצרה שנה שעברה בשבוע האיור יחד עם שחר בכור החלון, בגלריית גבירול. כשדייב יעקב הציע לי לפני כמה חודשים להתחבר אליה לצורך יצירת תערוכה לשבוע האיור, התחילה ההרפתקה המשותפת שלנו יחד, מולטיפוקל. הנה מה שנועה כותבת על התחלת העבודה שלה:

אני אוספת אגדות. יש לי בקינדל את כל מקבצי האגדות של אנדרו לנג. 

כשקראתי ב'הארץ' בזמנו שנמצא אוסף אגדות בווארי, מהמאה ה-19, פראי, לא ערוך, לא מצונזר, שונה מהסטנדרט, עם נשים עצמאיות וגברים סובלים ונסיכים שצריך להציל, רכשתי גם אותו בקינדל. 

וכשעדי יוחליס הציעה שנחפש אגדה, הצעתי את המקבץ 'נסיכת הלפת', כי יש שם אגדות לא מוכרות. 

האגדה 'סרט המשי האדום' מרגישה כמו כמה אגדות שחוברו להן יחד. יש שם כמה סיפורים. רק הסיפור של הדייג, בהתחלה, יכול להיות סיפור סגור בפני עצמו. והסיפור עם בת הים והנסיכה בסוף יכול להיות סיפור נפרד. 

השפה די פשוטה, אבל דווקא זה מאפשר לצלול ויזואלית לתוך האגדה. כשעדי הציעה את האגדה וקראתי אותה שוב – ראיתי בראש את הסצינות. 

אני לקחתי את דמותו של לוקאס, שמככבת ברוב האגדה. 

מיהו לוקאס, ואיך הוא אמור להיות לבוש (לפחות עד שהוא מתחתן עם הנסיכה), התברר לי מקריאה חוזרת: לוקאס היה אמור להיות כומר, הוא לא הצליח להחזיק את הקהל בגלל בת הים, אז הוא נהיה עושה-חביות ויצא לדרך. 

מה פירושו של "יצא לדרך"? 

יש בגרמניה מסורת בת מאות שנים של שנות מסע. שוליה שסיים ללמוד מקצוע, יוצא ל-3 שנים שבהן הוא מסתובב, עובד בכלמיני מקומות, מתנסה, ובסופן חוזר לעירו. הוא יוצא עם מטבע זהב אחד, ועם מטבע זהב אחד הוא אמור לחזור, משום שהמטרה של 3 השנים הללו היא צבירת נסיון ולא התעשרות. 

את שכרם הם מקבלים מדי יום, כי היום הם כאן ומחר יכולים להיות במקום אחר. לכן הם נקראים journeymen - מהמלה jour = יום.

ומכאן המלה journey – מסע. 

המסורת הזו נוהגת גם בימינו, ויש לג'ורנימן בגדים אופייניים ומובחנים היטב, כך שהכל מזהים אותם כג'ורנימן ומקלים עליהם להשיג מקום לינה וטרמפים.

ג'ורנימן עונד עגיל זהב באוזן אחת. הוא אמור לשלם לכיסוי הוצאות קבורה, אם הוא מת, או כממון בשעת הדחק – ומאיר שלו (שדרכו למדתי לראשונה על המנהג הזה) מזכיר ב'פונטנלה' שג'ורנימן שסרח, רב-האומן תופס בעגיל ושולח אותו בבושת פנים קרוע-תנוך.

למעשה מאיר שלו נקב במלה שוליה – אבל אלה אינם שוליות. הם סיימו להיות שוליות, אבל עוד לא התקבלו בעירם כאומנים. 

ככה נראים ג'ורנימן היום 

וככה הם נראו במאה ה-19 

וככה נראה לוקאס 

לאחר מכן נפניתי אל הסצינות. 

אלה סקיצות רף, שאיתן אני מתחילה לעבוד. זה מיועד לי ובעיקר לי, כי בד"כ אני היחידה שמבינה אותן. 

המשך תהליך העבודה של נטע עמיר

מה שבדרך כלל מוביל אותי בעבודה הוא משחק עם חומרים, שמרכיבים מעצם החיבור בינהם את הסיפור על הדמויות שאני יוצרת, והעלילה מתפתחת תוך כדי עבודה.

הפעם, העלילה כבר ידועה ואני צריכה להתאים לה את החומרים, הטקסטורות, והמרקמים שיעבירו משהו ממנה ומהדמויות.

.על התחלת העבודה של נטע אפשר לקרוא כאן

ההתחלה של יוליה אגרונוב

את המאיירת המקסימה יוליה אגרונוב, היכרתי רק דרך העבודות שלה, שניתן לראות כאן, ודרך ההתכתבויות במייל ובמסנג'ר. גם יוליה אגרונוב, כמו נעמי אינה, הגיעה לתערוכה דרך נועה ויכנסקי. והנה מה שיוליה כתבה על התחלת העבודה שלה:

החיבור הראשון

זה הרגע קראתי את האגדה וזה מה שכתבתי לעדי:

23:33  ״עדי, אני צוללת לתוך זה ! הלילה אישן על הדמויות הפנויות :-)״


הזדמנות לצלול לסיפורי אגדה מרגישה לי נכון. נולדתי בחבל קווקז, ואם לדייק, באזרבייג׳אן.
ילדותי נעה סביב סיפורי עם, שירה לילדים, משלים, מעשיות ואגדות.
קראתי את הסיפור והרגשתי שאני לגמרי משוטטת בפנים

הצטרפתי לקבוצת המאיירות די ברגע האחרון. מבחר הדמויות שנותרו היה מצומצם.
הרגשתי שזה הדבר הנכון, וככה זה צריך לקרות. ניקיתי את הראש ושכחתי לרגע מהרשימה.

קראתי את הסיפור ומיד תפסתי מקום. התחלתי לשאול שאלות, לתהות, לחפש מוסר השכל ולנסות להבין אותו, גיליתי שהמסרים מרובים שהאגדה הזו יכולה להעביר. עלה בי חיוך על הבחירה המעניינת של התערוכה לספר סיפור מנקודת מבט של אחת הדמויות.

הרגשתי למי אני מתחברת ביותר. הרשימה כבר לא היתה רלוונטית. בחרתי בדמות שהתחברתי אליה כבר בקריאה ראשונה.

הלכתי לישון ואמרתי לעצמי, אם אתעורר בבוקר עם אותה תחושה אז לגמרי זו נקודת המבט שאני רוצה לאייר.

בוקר, התעוררתי מחויכת (כמו כל יום :-)). וזה היה שם. הרגשתי כמה נכון.

ראיתי את העיניים, ראיתי אותה, ראיתי אותן. ראיתי את האחיות. כמו חזיון. 

08:12   "בוקר טוב עדי, אני עם האחיות הנסיכות. יוליה"

ההתחלה של נעמי אינה

את המאיירת נעמי אינה, לא יצא לי לפגוש בתחילת העבודה על התערוכה, והתכתבנו רק במיילים ודרך הפייסבוק. נעמי אינה הצטרפה אלינו, דרך המאיירת נועה ויכנסקי, ואליה הגיעה דרך מאיירת מוכשרת נוספת, אניה דרגצ'ב. כבר מהתבוננות בעבודותיה של נעמי אינה, שתוכלו לראות כאן, הבנתי שמדובר במאיירת מאוד מיוחדת, שמביאה איתה משהו אחר. וזה מה שנעמי אינה כותבת על ההתחלה שלה:

בין הדמויות שהוצעו, די מהר התחברתי לדמותה של אשת הדייג, ברגע הראשון נרתעתי מזה שהדמות מוזכרת רק בהתחלה של הסיפור ויחד עם זאת די מהר התחלתי להתחבר לרגע הנצחי בו היא שוהה.

אשתו של הדייג מופיעה רק ברגע אחד של הסיפור, הרגע בו היא נחשפת למה שבעלה עולל בלי שידע מה המחיר. היא הראשונה שמבינה כמה גבוה המחיר והוא ישירות קשור אליה והוא בתוכה.

אני מתחברת לרגע הנצחי שפניה נפלו, הרגע בו המציאות מקבלת טשטוש וכבר לא ברור מה המציאות ומה לא. ברגע הזה היא מעבירה דרכה את האפשרויות לגורלה של הילד שלה שעוד לא נולד וכאן אני מביטה על האגדה כאחת האפשרויות שהיא מדמיינת לעצמה ואולי נשאלת השאלה האם המציאות והסיפור של האגדה הוא האמיתי או רק הדמיון.

את החיבור אל הדמות מלווים אותי רגעי הדממה בהם רק הדמיון בורא את הסיפור מנקודת מבטי ומכל המשפיע מסביבי. ואם לדבר על הצלילים שאיתם צללתי אל הדמיון ויצאתי אל הדף הם הצלילים של האומנים ההודיים קישורי אמונקאר והאריפרסאד צ'וראסיה ואפשר לשמוע ולחוות אותם כשתקליקו על שמותיהם.

ההשראה הויזואלית אליה התחברתי והיא משפיעה על סגנון הדמות של האם היא קאלי, אלה הינדית ודמותה כרוכה באנרגיה אינסופית. קאלי זה שחור וגם שמה כרוך ב"כוח הזמן". בהווה דמותה נתפסת כאלת הזמן, הכוח והשינוי. לעיתים כזועמת וכאלה אפלה ואלימה והתממשותה המוקדמת ביותר כדמות של השמדה ובעלת השפעה. באמונות מסוימות תפקידה נתפס כ"מציאות הסופית".

התיאור של האלה התבסס על ויקיפדיה.

ההתחלה של שרון פזנר

את שרון פזנר המקסימה, אמנית שבהכשרתה למדה אדריכלות, הכרתי בשנה שעברה, דרך דייב יעקב, שסופר עליו רבות בפוסט ההתחלה. שרון הציגה תערוכה מרשימה מאוד בגלריה חנקין בחולון, ואח"כ גם שמעתי אותה מרצה על העבודות שלה, במסגרת התערוכה, בה השתתפנו (דייב ואני), "בובה עם סדק" בשבוע האיור 2015. התחלנו לעבוד על התערוכה של מולטיפוקל וחיפשתי להוסיף עוד מבטים על הסיפור, כשפניתי לנטע עמיר, היא הציעה מיד לצרף גם את שרון פזנר, וכמובן שמיד פניתי אליה, ולשמחתי, היא הסכימה להצטרף למסע שלנו. את העבודות הנפלאות של שרון ניתן לראות כאן.

הנה מה ששרון כותבת על התהליך שלה:

הופתעתי כשעדי הציעה לי להשתתף בתערוכת איור וליצור עבודות תלת ממדיות בהשראת אגדה. אני אמנית ללא ניסיון באיור ומצד שני אני אוהבת אתגרים וגם איור. זו הפעם הראשונה שאגיב אמנותית בצורה ישירה לסיפור כתוב. ומכיוון שאני לרב לא עוסקת בדמויות אנושיות, סיכמנו שאני אבטא באמצעים שלי את האווירה של הסיפור. קראתי את האגדה שבעצם לוקטה ושוחזרה על ידי חוקר אגדות גרמני. זו כנראה הסיבה לבוסריות שלה, לעובדה שהסיפורים בה אינם לגמרי מגובשים וגם אינם מתחברים אחד לשני בצורה חלקה.

החלטתי להכין ארבעה רכבים מבטון, כל אחד מסמל חלק אחר של הסיפור המקוטע. כל הרכבים בבסיסם הם בגודל שווה אבל צורותיהם הסופיות תהיינה מגוונת. בתוך הרכבים יהיו אובייקטים משמעותיים שמופיעים בסיפור. 

בעקבות פגישה של המאיירות, האמניות וצוות הגלריה, החלטתי באופן מפתיע להכין גם מיצב לחלון הראווה של המקום. המיצב יהיה מורכב מסרטים אדומים אליהם קשורים קרסי דייג. על הקרסים יהיו תלויים שלדי דגים מחוברים במפרקים שעיצבתי מנייר. אולי תהיינה עוד הפתעות תלויות. אני שמחה על ההזדמנות לחזור לעבוד בחיתוכי נייר ובכלל להשתתף בתערוכה הזו.

התחלת העבודה של ענבל גיגי בוסידן

את המאיירת ענבל גיגי בוסידן לא הכרתי לפני העבודה על התערוכה, ושמחתי להכירה. היא הצטרפה אלינו אחרי שכבר התחלנו בתהליך העבודה, ועבדה במרץ ובחריצות כדי להשלים את הפערים. ענבל הרשימה אותי מאוד ביכולת שלה לשלב בין חיי המשפחה שלה ובין העמידה בלוחות הזמנים לעבודה שלנו, ממש אשת חיל, והנה מה שהיא כותבת על התהליך שלה:

אני רוצה להקדים ולומר, שמכיוון שעכשיו זו תקופת החופש הגדול, ומלבד היותי מאיירת אני אמא לארבעה בנים, שכרגע נמצאים איתי בבית, אין לי אפשרות לאייר בכלל בשעות נורמליות ואני מציירת בשעות הלילה החל 22:00 עד 02:00 או לפנות בוקר (4 או 5 בבוקר בימים שבהם פשוט אין לי כוח להמשיך את היום ואני נשפכת..מכוונת שעון וקמה לצייר) לכן התנאים די משעממים (במיוחד בגלל ששולחן העבודה שלי עבר זמנית לחדר השינה, שבו נמצאים בעלי הישן והבן הקטן) אין מוזיקה שמלווה אותי, למרות שאולי רעיון טוב יהיה להשתמש באוזניות. אני מאיירת במחשב והאורות היחידים בחדר הם האור שבוקע מהמחשב שעליו אני מציירת, והאור של דלת השירותים הפתוחה קלות, כדי לא להפריע. אני עושה מקלחת מרעננת ומכינה לי נס קפה חזק, בגלל שאני מאוד אוהבת לצייר אז לרוב אני לא מרגישה את העייפות ואני ממש נהנית מהתהליך, אני מפסיקה שהעייפות משתלטת או שאני מרגישה שאני מתחילה לחלום תוך כדי שאני מציירת (:

בבוקר אני בודקת עם הבנים הגדולים אם מובן להם הכיוון של הציור, כי דברים שציירתי או בחירות של צבע שעשיתי בלילה לא תמיד נראים הגיוניים ביום.

בחרתי בדמות הדייג בהתחלה מתוך אילוץ שנגרם מכך שהצטרפתי לאחר שהדמויות השוות נתפסו, הדמות של לוקאס למשל ממש קסמה לי בקריאה ראשונה. התחלתי באפיון דמותו של הדייג - בן 35+ חסון. בשיטוטיי בפינטרסט נתקלתי בדייג מסוגנן משהו עם זקן ג'ינג'י ומקטרת ובעוד תמונה של גבר עם זקן שמצאה חן בעיניי. רציתי שהוא יהיה בחור מדליק ומעניין שהייתי רוצה להכיר ולתפוס לשיחה.

בשלב הזה כבר גיבשתי לעצמי את דמות הדייג שלי תוך כדי אפיון דמות הדייג, לאחר שהתחלתי להכיר אותו טוב יותר ולתת לו תכונות אופי, ממש התחלתי לאהוב אותו : 'לדייג שלי' יש כתפיים רחבות, כאלו כתפיים גדולות שנושאות את אהוביו עליהן, גברי, חסון מחוספס עם קעקועים, גבר שעבר הרבה עד שמצא את אהובתו והשתקע. למרות המראה של הברנש המגודל, רציתי שיהיה רגיש ואוהב, ובעל פנים טובות. הוא מאוד אוהב את אשתו וקשה לו עם המצוקה הכלכלית שאליה נקלעו, הוא ממש סובל נפשית. 

אני מציירת סקיצות בעיפרון סורקת אותם ומציירת על לוח גרפי, בעיקר בגלל הנוחות והיכולת לחזור ולשנות איורים.

על התחלת העבודה של אנה ולקוביץ

 אנה היא מאיירת מקסימה מוכשרת ורגישה, ובעיקר מלאת אופטימיות, שהיכרתי לפני כמה חודשים אצל מורה מדהימה לרישום, ששמה תמי בצלאלי. הנה מה שאנה כותבת על התחלת העבודה שלה

:בחודש יוני 2016 , חודש שקדם ליום ההולדת ה-41 שלי, קרו לי שני דברים טובים

1) החלטתי לא להיות בדיאטה אף פעם . אף פעם יותר. בחיים.

2) החלטתי לא לצאת עם גברים מאתרי הכרויות. בחיים.

חיי השתנו מיד ובאופן דרמטי - הרגשתי אישה חופשייה ומאושרת. ואז כאילו כל האושר הזה לא היה מספיק - קרה דבר הכי מדהים מכולם! (כנראה כמות האנרגיה שהשתחררה בעקבות ההחלטות הגורליות שלי הייתה כה עצומה, שהיקום חייב היה למלא את החלל במשהו טוב)

עדי יוחליס, מאיירת מצוינת ומורה לאמנות הכי מגניבה שאני מכירה,הציעה לי להשתתף בפרויקט איור שהיא יזמה. מספר מאיירות מספרות סיפור - כל אחת מזווית ראיה של דמות שונה וכל אחת בטכניקה שונה.

הסיפור שנבחר- אגדה גרמנית בשם "סרט משי אדום "- הוא סיפור מורכב וקצת אפל וממש לא חד משמעי כמו כל סיפור גרמני. באופן מיידי נמשכתי לדמות של בת הים והחלטתי לספר הכל דרכה. בנות הים תמיד סיקרנו אותי.  ניסיתי לדמיין את עצמי יצור נפלא כזה - חצי דג וחצי אישה (ושני החצאים הטובים כמובן!) ניסיתי לדמיין את בת הים מהסיפור. די מהר הבנתי שקוראים לה יעל, וזה הפתיע אותי כי בראש שלי מיקמתי את כל העלילה בצפון או מזרח אירופה. יעל הזאת חשבתי לעצמי רוצה לסבך את הכל.

לא מספיק לה שהיא:
"highly evolved female creature that dwell in water, but not restricted to it... able to take on human form entirely or partially"

לפי אוסף פולקלור גרמני בשם פרנץ שונוורט.

לא מספיק לה שהיא סירנה, שמפתה מלחים על ידי השירה שלה כאשר היא יושבת על חוף פרא ושערה המדהים פזור לה על הכתפיים. היא רוצה גם להיות יעל בארץ של בלונדינים מאופקים שקוראים להם האנס ולוקאס וקריסטינה. כאילו הקונפליקט הפנימי בין החלק העליון והתחתון שלה לא מספיק מעניין. רוצה גם להיות מהגרת, עובדת זרה, מבקשת מקלט.

עם המחשבות האלה וספר סקיצות נסעתי לביקור מולדת בלטביה. מכיוון שחצי מהחיים שלי עברו שם וחצי פה, אני מזדהה עם יעל. חצי ישראלית, חצי "רוסיה" (להסביר מה זה לטבית זה כמו להסביר לאמא שלי את ההבדלים בין עדות המזרח). אני נוטה לחשוב על עצמי כישראלית - הרי כל הדברים המשמעותיים בחיי מבוגרים קרו לי פה - אהבות, אכזבות, אלף שבע מאות פקולטות שהחלפתי בקריירה האקדמאית הכושלת שלי. אני רואה ערוץ 10, מתרגשת מכל הישג אולימפי או אפילו אירוויזיוני של ארץ ישראל, אוהבת ים ונגררת בקלות לשיחות פוליטיות עם נהגי מוניות. אך יש לי מבטא קל וסקסי, שמבלבל אנשים כי אני לא בלונדינית, ואז הם מניחים שאני ארגנטינאית. וכשאני מגיעה ללטביה, שבה גדלתי וכל המשפחה שלי גרה שם, מגלה שאני מדברת בהתלהבות יתר ושואלת את מלצרים שאלות אישיות, וחושבת שהאוטובוס התקלקל כי נהג מחכה לאיזה פנסיונרית שהולכת לאט לאט, ולמה לעזאזל אנחנו עומדים במקום?!

עם המחשבות האלו אני מסתגרת בדירת קיץ של ההורים עם קנבס וצבעי אקריליק, שרכשתי במחיר כל כך זול, שעוד פעם מתעורר בי זעם נגד יוקר המחייה בארץ. אני מריחה את הים הבלטי שממש קרוב ומסתכלת על אורנים גבוהים כל כך בחצר הבית. מתחילה לצייר את יעל. חושבת לעצמי, שזה מוזר שדווקא כאשר אני מרגישה כל כך שלווה ומאושרת הצבעים שאני מניחה על הקנבס כל כך כהים ואפלים. חושבת על איך ביצוע של  דוד אויסטרך של קונצ'רטו לכינור של מנדלסון שונה מביצוע של חפץ. חייבת לדבר על זה עם אבא, כשאסיים את הציור. מתגעגעת קצת לארץ ונורא מתגעגעת ללטביה עוד לפני 

שעזבתי.

ואז פתאום רואה אותה בבירור - יושבת לה על חוף פרא בלטי עם שיער שעף מעליה כמו גל שחור מפואר ושרה "חרמת אחיבק".

התחלת עבודה - עדי יוחליס

היו כמה סיבות שהאגדה נבחרה על ידי, והצעתי אותה לנועה (ויכנסקי), שמיהרה להסכים (בשלב הזה של התהוות התערוכה, היינו רק שתינו, נועה ואני, ואנה ולקוביץ, ועסקנו בחיפוש אגדה לתערוכה). חלק מהסיבות היו: המורכבות שלה, ריבוי הדמויות, וכל ההשתנויות והחלפת הצורות, שמתקיימות בה. כל זה עורר מאוד את דמיוני, וגרם לי מאוד לרצות להתחיל לצייר. בקריאה הראשונה של האגדה, סקרנה אותי מאוד דמותה של בת הים. במיוחד לאור ההקדמה הקצרה שנכתבה ע"י פרנץ קסאבר וון שונוורת' על היות בנות הים יצורים נשיים מפותחים, ושהן בעלות יכולות לבחור היכן הן מבלות את חייהן, במים או ביבשה. מעבר לכך, בת ים נראתה לי יצור קסום ומופלא לצייר וכבר חיפשתי מקורות השראה לדמות הזו. 

בשלב הזה, של העבודה התערוכה היינו שלוש (היו עוד שתי מאיירות שהתחילו איתנו, אבל אז החליטו שלא יסתדרו עם לוח הזמנים שהוקצב לנו), והיינו צריכות לבחור כל אחת דמות, אנה התלבטה בין בת הים לקוסם, ואני שהוקסמתי מבת הים, התלבטתי גם לגבי דמות הנסיכה, הבת האמצעית - מעניין שלאף דמות אין שם באגדה, חוץ מללוקאס, שזה כנראה מכוון לזה שהוא הגיבור, וכל שאר הדמויות סובבות סביבו. מכיוון שהיינו שלוש, בשלב הזה, ונועה בחרה בלוקאס, החלטתי לבחור בנסיכה, ואנה בחרה בבת הים. זה שבחרתי בנסיכה, לא אומר שלא ייצא לי לצייר גם את לוקאס וגם את בת הים...אז בעצם לא פספסתי שום דבר :) עכשיו נכנסתי לשלב המעניין והמסקרן של ליהוק הדמויות. 

חיפשתי דמויות, שיהוו מקור השראה לדמויות הראשיות, שאותן ידעתי שייצא לי לצייר. לפי הקריאה שלי את האגדה, דמות הנסיכה, נראתה לי דמות מרדנית, שיודעת להשיג את מה שהיא רוצה, היא מצאה את עצמה, במצב די נואש, שאביה הכניס אותה לתוכו, בו היא נתונה לחסדי האיש, שיזהה אותה כבת האמצעית, ולו היא אמורה להינשא. בתהליך הזה, המון גברים צעירים מצאו את מותם, בנחשם לא נכון. בעיניי, הקטע הזה באגדה, הוא ביקורת חתרנית מאוד על כל משטר, שמנחית גזירות בלתי אפשריות וקטלניות על האוכלוסייה בה הוא שולט, מיציאה למלחמה שגובה אלפי קרבנות שווא ועד הטלת גזרות ומיסים שפוגעים בחלשים ועוד. אבל נחזור לנסיכה, שמצאה בז חביב בגן של הארמון, הביאה אותו לחדרה, ובין לילה הבז מתגלה כעלם צעיר, שמתוודה בפניה שהוא אוהב אותה. בהחלט מאוד מפתיע, אבל אהבה ממבט ראשון, מתרחשת גם בחיים האמיתיים. אני רואה בהתרחשות הזו, מוצא שהנסיכה מצאה ממרחץ הדמים שהיא מצאה את עצמה לכודה בתוכו. ויכול להיות שלוקאס גם מצא חן בעיניה, בכנות שלו, ולפי הכתוב, הוא גם נראה לא רע בכלל, והיה מקסים בהתנהגותו. אז דרך הזווית הזו, בחרתי לראות את הנסיכה, כעלמה שלוקחת אחריות על חייה בבחירות שהיא עושה, והיא בחרה להתוודות בפני לוקאס, שהיא האחות האמצעית, יורשת המלך, ולעזור לו לזכות בידה. בדרך כלל לילד האמצעי, מיוחסות תכונות של מרדנות, חוסר התאמה למסגרת, דעתנות ועוד. גם בהמשך הסיפור, לאחר שנישאו, ולוקאס נלכד בידי בת הים, הנסיכה לא מוותרת עליו לבת הים, ומפתה אותה במתנות זהובות (מסרקיה, טבעת ונעל) כדי לשחרר את לוקאס מאחיזתה ולהחזירו אליה (הוא הופך את עצמו לבז ומתעופף להיות לצידה). גם כשהיא מכושפת על ידי בת הים והופכת לדרקון, המלך לא מוותר ומציע חצי מרכושו למי שיציל אותה וישחרר אותה מהכישוף, היא נאלצת לעבור חימום בשלושה תנורים ששורפים את קליפת הדרקון מעליה, ולבסוף היא מגיחה, במעין לידה מחדש, כשהיא משוחררת מקללת בת הים, ולוקאס ממהר לכסותה וללוותה בחזרה הביתה לארמון. הקריאה הזאת של הסיפור, גרמה לי לראות את כל סיפור האגדה, המורכבת והארוכה יחסית (העלינו סברה בינינו, שאולי הסיפור בכלל תפור מכמה סיפורים שונים, שחיברו אותם יחד, אבל אין לנו הוכחה), אז כל הסיפור בעצם מכוון, להבנה לגבי החיים. איך שאני רואה את הסיפור, הוא מראה כל מיני סיטואציות שנכפו על הדמויות, ההבטחה לבת הים, שההורים של לוקאס ניסו להתחמק ממנה על ידי שליחתו ללימודי דת, חוסר ההצלחה של לוקאס בלימודים, ויציאתו לדרכים במקצועו אחר (יצרן חביות), הגורל שנכפה על הנסיכה, והיכולת שלה לבחור מי יבחר אותה, החטיפה של לוקאס על ידי בת הים והשחרור שלו בזכות אשתו הנסיכה, הכישוף של הדרקון, שהוסר באמצעים קשים מנשוא לנסיכה שהתבשלה בתנור כדי לצאת מעור הדרקון – כל אלה מראים בעיני את היכולת שיש לכל אחד לבחור לשנות גורל שכביכול נכפה עליו, מכורח הנסיבות, מ"למעלה", כל אחד ואחת לפי אמונתם. בעצם לא הכל מוחלט וסגור, ותמיד יש אפשרות לשינוי. הקריאה הזו בעיני, מחזקת מאוד ונותנת המון כוח ותקווה.

אז אחרי שמצאתי זווית לקרוא בה את האגדה, חיפשתי דמות נשית שתעביר את כל מה שראיתי בנסיכה (דמות נשית חזקה, שעושה דברים בדרכה, אמיצה, יפהפייה). תוך כדי החיפושים נתקלתי בפרסומת של שאנל בה הדוגמנית קארה דלווין (Cara Delevingne), מגלמת את הנסיכה סיסי, והדמות הכפולה שגילמה בפרסומת, יחד עם דמות הנסיכה, התחברה לי לדמות של הנסיכה בסיפור. והחלטתי ללהק אותה כהשראה לדמות הנסיכה, שהיא בעצם שלוש האחיות הנסיכות, כי לפי הסיפור הן כולן יפהפיות וקשה להבחין ביניהן.

  

חיפשתי גם המון תסרוקות שיתאימו לנסיכות

ובסוף זו הסקיצה הראשונה שיצאה של הנסיכה...היא אפילו לא גמורה 

לדמות של לוקאס הגעתי במקרה, כשחיפשתי שחקנים גרמנים בגוגל...ואז הגעתי לשחקן אמריקאי ממוצא ישראלי רביב (ריקי) אולמן, שנראה לי מתאים לדמות השובבית של לוקאס, שעושה מה שמתאים לו, לא בדיוק שומר על חוקי המוסר, ומשיג מה שהוא רוצה בדרכו. אך עם זאת, בעל קסם אישי, ומראה נאה, שהצליח לכבוש את לב הנסיכה (בין לילה) וגם את פמליית המלך כשהגיע בבוקר למחרת לנסות את מזלו (שהובטח) בזיהוי הנסיכה האמצעית.

וזאת הסקיצה הראשונית של לוקאס

לדמות של בת הים, חיפשתי מישהי שתהיה מאוד יפה, מצד אחד, ומצד שני שיהיה בה משהו תמים במראה שמחפה על התככניות והערמומיות שיש בה. בהתחלה חשבתי, שהשחקנית אמיליה קלארק, שמגלמת את חאליסי, תתאים להיות בת הים, (אני לא צופה במשחקי הכס, כבר שנים)

אמיליה קלארק כבת ים 

הסקיצה של בת הים

חשבתי שהכל סגור מבחינת דמויות, אבל אז גיליתי את הדוגמנית הלבקנית המופלאה הזו, נסטיה זידקובה (Nastya Zhidkova), שנראתה לי קסומה ומדהימה, ומתאימה בדיוק לתפקיד בת הים.

וזו הסקיצה הראשונית שהכנתי לה

עכשיו נשאר לבחור סצנות לאיור, לעשות סקיצות, לבחור טכניקה, גודל, צבעוניות...על כך בהמשך