את המאיירת ענבל גיגי בוסידן לא הכרתי לפני העבודה על התערוכה, ושמחתי להכירה. היא הצטרפה אלינו אחרי שכבר התחלנו בתהליך העבודה, ועבדה במרץ ובחריצות כדי להשלים את הפערים. ענבל הרשימה אותי מאוד ביכולת שלה לשלב בין חיי המשפחה שלה ובין העמידה בלוחות הזמנים לעבודה שלנו, ממש אשת חיל, והנה מה שהיא כותבת על התהליך שלה:
אני רוצה להקדים ולומר, שמכיוון שעכשיו זו תקופת החופש הגדול, ומלבד היותי מאיירת אני אמא לארבעה בנים, שכרגע נמצאים איתי בבית, אין לי אפשרות לאייר בכלל בשעות נורמליות ואני מציירת בשעות הלילה החל 22:00 עד 02:00 או לפנות בוקר (4 או 5 בבוקר בימים שבהם פשוט אין לי כוח להמשיך את היום ואני נשפכת..מכוונת שעון וקמה לצייר) לכן התנאים די משעממים (במיוחד בגלל ששולחן העבודה שלי עבר זמנית לחדר השינה, שבו נמצאים בעלי הישן והבן הקטן) אין מוזיקה שמלווה אותי, למרות שאולי רעיון טוב יהיה להשתמש באוזניות. אני מאיירת במחשב והאורות היחידים בחדר הם האור שבוקע מהמחשב שעליו אני מציירת, והאור של דלת השירותים הפתוחה קלות, כדי לא להפריע. אני עושה מקלחת מרעננת ומכינה לי נס קפה חזק, בגלל שאני מאוד אוהבת לצייר אז לרוב אני לא מרגישה את העייפות ואני ממש נהנית מהתהליך, אני מפסיקה שהעייפות משתלטת או שאני מרגישה שאני מתחילה לחלום תוך כדי שאני מציירת (:
בבוקר אני בודקת עם הבנים הגדולים אם מובן להם הכיוון של הציור, כי דברים שציירתי או בחירות של צבע שעשיתי בלילה לא תמיד נראים הגיוניים ביום.
בחרתי בדמות הדייג בהתחלה מתוך אילוץ שנגרם מכך שהצטרפתי לאחר שהדמויות השוות נתפסו, הדמות של לוקאס למשל ממש קסמה לי בקריאה ראשונה. התחלתי באפיון דמותו של הדייג - בן 35+ חסון. בשיטוטיי בפינטרסט נתקלתי בדייג מסוגנן משהו עם זקן ג'ינג'י ומקטרת ובעוד תמונה של גבר עם זקן שמצאה חן בעיניי. רציתי שהוא יהיה בחור מדליק ומעניין שהייתי רוצה להכיר ולתפוס לשיחה.
בשלב הזה כבר גיבשתי לעצמי את דמות הדייג שלי תוך כדי אפיון דמות הדייג, לאחר שהתחלתי להכיר אותו טוב יותר ולתת לו תכונות אופי, ממש התחלתי לאהוב אותו : 'לדייג שלי' יש כתפיים רחבות, כאלו כתפיים גדולות שנושאות את אהוביו עליהן, גברי, חסון מחוספס עם קעקועים, גבר שעבר הרבה עד שמצא את אהובתו והשתקע. למרות המראה של הברנש המגודל, רציתי שיהיה רגיש ואוהב, ובעל פנים טובות. הוא מאוד אוהב את אשתו וקשה לו עם המצוקה הכלכלית שאליה נקלעו, הוא ממש סובל נפשית.
אני מציירת סקיצות בעיפרון סורקת אותם ומציירת על לוח גרפי, בעיקר בגלל הנוחות והיכולת לחזור ולשנות איורים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה