בחרנו לעסוק בעבודה על האגדה לתערוכה זו בזוויות ראייה שונות של הדמויות בתוך האגדה. מכאן גם שם התערוכה מולטיפוקל – יש מספר מוקדי פוקוס, לכל דמות יש את המרכז שלה, את הדרך שלה לחוות את הסיפור (המציאות), כמו כל אחד ואחת בחיים, שחווים את המציאות דרך הזוית שלו/ה. כל מאיירת ואמנית, בחרה לעבוד על הסיפור מהזווית שלה, אם אלו המאיירות שבחרו דמות דרכה לספר את האגדה, או האמניות שבחרו רעיונות שהתחברו אליהם בסיפור ואותם הן מעבירות בעבודותיהן. מצאתי קטע יפה בעמוד הפייסבוק של החופש לפעול Playfulness- החופש לפעול שגם עוסק ברעיון הזה, ואני מביאה אותו כאן:
אחד השירים היפים של ויסלבה שימבורסקה, המשוררת הפולנייה כלת פרס נובל (מתוך הספר "רגע" בתרגומו של דוד וינפלד. הוצאת כרמל).
שיר שמתכתב עם הגישה הנרטיבית שטוענת שהמשמעות והפירוש שמעניק אדם למציאות הם הרלוונטיים, ומכך נובע העיקרון שלמציאות ישנם סיפורים ומשמעויות רבים. גם מניסיוננו אנו מכירים את תופעת ה"רשומון": אותו אירוע שרואים אנשים שונים בדרכים שונות. חשוב להתייחס ל"סיפור" שרוקם האדם על-פי המשמעות שהוא מעניק למאורעות ולחוויות, ולא למה שנראה כמציאות האובייקטיבית. במקרים רבים המשמעות שהוא מעניק להתנסויותיו נשאבת מהנורמות המקובלות בחברה שבה הוא חי או מוכתבות על-ידן, אולם גם אז יש לו יכולת לכוון את עצמו. על-פי תפיסת עולם זו, לאדם חופש פעולה ויכולת לבחור במשמעות או ב"סיפור" שירקום על המאורע שחווה. כמו שימבורסקה בהתייחסותה לחוויית הגירושין.גירושין
בשביל הילדים, סוף העולם הראשון.בשביל החתלתול, בעל בית חדש.בשביל הכלבלב, בעלת בית חדשה.בשביל הרהיטים מדרגות, חבטות, רכב והובלה.בשביל הקירות, מרובעים בהירים אחרי תמונות שהוסרו.בשביל השכנים מקומת הקרקע נושא, הפוגה בשעמום.בשביל המכונית, מוטב אילו היו שתיים.בשביל הרומאן, השירה – ניחא, קח מה שאתה רוצה.גרוע יותר עם האינציקלופדיה ומכשיר הוידאו,נו, וגם עם המדריך הזה לכללי הכתיב,שיש בו, מן הסתם הוראות בשאלת שני השמות –האם עוד יש לחבר ביניהם במילת האיחוי "ו",או כבר להפריד בנקודה.
מעניין , איך שדברים מתחברים. בתערוכה הקודמת של שבוע האיור, שהשתתפתי בה, "בובה עם סדק" בחרתי לעסוק בחוויית הילדות שלי בצל הגירושין של ההורים שלי, דרך סיפור אגדה שהמצאתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה