התערוכה מולטיפוקל הגיעה לסיומה, אחרי חודש וחצי של תצוגה בגלריה ארטמיסיה בפלורנטין. זו היתה חוויה מרגשת ונפלאה, ואנו מודות לכל המבקרות והמבקרים שהגיעו לבקר בתערוכה, השתתפו בסדנאות, הקשיבו בסבלנות להסברים שלנו, ואף השקיעו והגיעו לשיח הגלריה.
אני מודה בשם המאיירות והאמניות המשתתפות, ללימור בעלת הגלריה ולדפנה מנהלת הגלריה על האירוח החם וכל העזרה במשך החודש וחצי האחרונים, וגם בחודשים שקדמו לכך, בהכנה לתערוכה.
אני מודה למאיירות והאמניות המוכשרות, שלקחו חלק ותרמו מכשרונן ומזמנן להצלחת התערוכה.
בפוסטים הקרובים אעלה כאן את העבודות שלהן, יחד עם הטקסט שליווה את עבודותיהן (אותו ערכה מעין גולדמן המקסימה), כדי שכל מי שלא הספיק/ה או הצליח/ה להגיע, תוכל ויוכל לחוות בצורה חלקית את מה שהתקיים והוצג בחלל הגלריה בתערוכה שלנו.
המאיירת הראשונה היא ענבל גיגי בוסידן, חביבת הקהל שלנו, ואלו עבודותיה:
"מוליטיפוקל"
על פי אגדת "סרט המשי האדום"
מתוך אוסף האגדות מאת פרנץ קסאוור שונוורת (1810-1886)
ענבל גיגי בוסידן
מאיירת אוטודידקטית, בת 37, אמא במשרה מלאה לארבעה בנים מתוקים ואנרגטיים.
ענבל מציירת מגיל מאוד קטן וכמעט תמיד מסתובבת עם מחברת סקיצות. היא מספרת: "במהלך היום כשעולים לי רעיונות בין זמן הכנת השיעורים עם הבנים הגדולים, החלפת טיטולים לקטן וטיולים בגינה, אני פותחת את מחברת הסקיצות ומציירת. בלילה כשכולם ישנים, או מוקדם בבוקר לפני שהם מתעוררים, אני חוזרת למחברת ומתחילה לגבש ציור שלם. בשלב הזה אני עייפה אבל נהנית מכל רגע! אני מרגישה מבורכת להתפרנס מאהבה ♡".
תהליך העבודה של ענבל מורכב מציור של סקיצות בעיפרון, סריקה, ואז ציור על לוח גרפי.
ענבל מספרת על העבודה לתערוכה: "תוך כדי אפיון דמות הדייג התחלתי להכיר אותו טוב יותר ולהעניק לו תכונות אופי, וכך ממש מצאתי את עצמי לומדת לאהוב אותו. ל"דייג שלי" יש כתפיים רחבות, כל כך גדולות עד שהן נושאות את אהוביו עליהן. הוא מחוספס וגדול ממדים אבל עדיין רגיש ואוהב. הוא מאוד אוהב את אשתו וקשה לו עם המצוקה הכלכלית שאליה הם נקלעו, הוא ממש סובל נפשית מהמצב הזה. ציירתי את הדמות שלו בהשראת תמונות ישנות של דייגים מזוקנים שנתקלתי בהן בפינטרסט והוספתי חספוס נוסף בעזרת קעקועים. רציתי שהוא יהיה בחור מדליק ומעניין, מישהו כזה שהייתי רוצה להכיר ולתפוס לשיחה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה